יחד, מעבר למליםהעצמת א.נשים וקידום השלום

מפי משתתפות בסדנאות שלנו

חוסניה ע.: באותו בניין שבו נמצא גן הילדים שלי בו יש יותר משלושים ילדים, נמצא גן ילדים יהודי עם שלושים ילדים. שני הגנים חולקים דלת שהייתה סגורה במשך הרבה שנים, נעולה על בריח. לא היה שום קשר בין הגננות או התלמידים. זמן קצר לאחר שהתחלתי את הקורס לדו-קיום בין גננות יהודיות וערביות, נוכחתי שהמצב שנוצר הוא טיפשי. דברתי עם הגננת היהודייה ויחד החלטנו לפתוח את הדלת. הילדים היהודיים באו לבקר אותנו והילדים שלי בקרו אותם. יותר מאוחר ניסינו פעילויות משותפות. ילדים ערבים ויהודים שחקו זה עם זה. כגננות נוכחנו שילדים אלו הם העתיד. הם יהפכו את המלים ''דו-קיום'' למציאות בשטח.

אהובה א.: הייתי בדרכי הביתה מבית הספר היסודי, שם אני מלמדת. לפתע, צלצל הטלפון הנייד שלי – שיחה מבני בן ה – 7. הוא בכה ללא שליטה. אחד מחבריו למשחק גנב ממנו צעצוע קטן שהוא הביא אתו לגן המשחקים. הוא צרח וצעק ובכה בטלפון, כשהוא קורא לילד בכל מיני שמות. בדרך כלל הייתי אומרת לו שזה לא כל כך נורא ומבטיחה לקנות לו צעצוע אחר או צורחת עליו שיפסיק לבכות. אך כיוון שהייתי במכונית, כל מה שיכלתי לעשות היה לשבת ולהקשיב לו. נזכרתי במה שלמדנו בסדנא והקשבתי ללא ביקורת, בלי להציע עצות, מנסה רק להיות שם בשבילו.

כשהמכונית נכנסה לקיבוץ, אמרתי לו שהיא מגיעה תוך מספר דקות וניתקתי. החנתי, יצאתי מהמכונית ורצתי הביתה. כשנכנסתי, ראיתי אותו משחק בשקט עם אחותו. הוא אפילו לא הזכיר את הצעצוע. זה לעולם לא קרה לפני כן. הבנתי כמה חשוב היה בשבילו ביטוי הרגשות שהובילו אותו לשחרור פנימי מהכאב והכעס. לכן הוא יכול היה להמשיך ליהנות מחייו כרגיל.

מיכל מ.: הקורס נתן לי תמיכה רגשית, הכוח ואהבה שכל כך חשובה לי. הקורס העצים את ההערכה העצמית שלי כאישה. אני מחוזקת להביע את עצמי בשלמות כאישה וכאמא. הדיאלוג עם נשים אחרות, ההקשבה והתחושה האמיתית של קרבה, נתנו לי הרבה כוח. דרך העיסוי והתנועה נעשיתי פחות עצורה ביחס למגע ולחופש תנועה.
בסביבה שבה גדלתי לא עודדו מגע פיזי בין אנשים. זה לא מקובל לחבק ולנשק כשאנשים נפגשים. אנשים בקושי לוחצים ידיים. ללמוד לחבק ולהיות מחובקת עזר לי מאוד.
פגישת נשים ערביות הייתה חוויה משמעותית עבורי. גיליתי הרבה דמיון בינינו, ככל שהתקרבנו. למדתי שיש לנו הרבה במשותף וזה כל כך חשוב להכיר אחת את השנייה בצורה עמוקה כדי להשתחרר מדעות קדומות. אני מאמינה שרק פגישות כאלו יכולות בצורה אמיתית וכנה לקדם אותנו לשלום. אני מאמינה שיש עדיין תקווה.

מרגלית פ.: אף פעם לא הרגשתי קרובה לנשים הערביות כפי שאני מרגישה עכשיו לאחר סיום הקורס. אני מרגישה שהן כמו אחיותי.

נהוואנד ע.: במשך הקורס התחלתי להסתכל פנימה לתוכי לגלות את הצרכים שלי ואת הרגשות שלי. האווירה התומכת בקורס נתנה לי את הכוח לעשות שינויים משמעותיים בחיי.

אביבה ש.: כל אחת מאיתנו יצאה מהפגישות מחוזקת מהאווירה של ההבנה בין המשתתפות. המנחות לימדו אותנו לקחת אחריות על עצמנו בדרכים שאף פעם ניסינו.

רולה ש.: בעבר שמתי גבולות ביני לבין היהודים. בקורס הזה גיליתי את הצורך לחשוף את עצמי ולהתקרב לאחרים. יישמתי פעילויות של דו-קיום, שלמדתי בקורס בבקום העבודה שלי.

איריס מ.: כל יום רביעי הרגשתי שאני לוקחת זמן מיוחד לעצמי בלבד. זהו אחד מהמקומות המעטים בחיי שבהם אני מרגישה בטוחה להיות עצמי, שאני מרגישה בבית.

אושרה ש.: התחלנו את המפגשים בתחילת האינתיפאדה, כאשר הרגשתי שכל תקוותי לשלום למשפחתי ולעצמי נעלמה. הקורס הזה עזר לי לשמור על מידה של תקווה.

סאלווה כ.: נוכחתי בקורס זה שלכל הנשים יש אותן תקוות, צרכים ומאבקים בחייהן. זה עזר לי להרגיש קרובה אליהן. כמו כן נעשיתי יותר מודעת למי אני ולמקומות שבהם אני רוצה לגדול ולהשתנות.

רינה מ.: למדתי לטפל טוב יותר בכעס שלי. עכשיו כאשר אני מרגישה כעס, אני נשארת וחולקת את התחושות שלי במקום לברוח משם. הקשר שלי עם נשים ערביות נעשה הרבה יותר חזק.